tsahi
@tsahi
הייטקיסט קלישאה. נשוי +3 וכלב. גר בקולורדו.
המדיח: פארסה בשלושה חלקים. בינתיים. בבקתה יש מדיח ישן. מאוד. בגדול עובד, אבל קצת מקרטע. מיד אחרי שנכנסו אליה קנינו מכונת כביסה, מיבש, ומדיח חדש. המתקינים הגיעו ופסקו שהמדיח לא ייכנס. הוא ברוחב 24 אינצ' והפתח בערך 23.75. החזרנו. >
אתמול היינו בהופעה של rainbow kitten surprise שאני מצד אחד מאוד אוהב לשמוע ומצד שני לא מכיר אף שיר שלהם בעל פה. כל הזמן הסתכלתי על הבחור מימין עם הגיטרה וחשבתי שאם הייתי רואה אותו ברחוב בחיים לא הייתי מנחש שהעבודה שלו היא להיות חבר בהרכב ממלא אצטדיונים ומובל עי זמרת טרנסית.
שלב בשיעורי גיטרה: אני יושב ומכין טבלאות וממציא גלגלים ונראה לי שמתחילה להתגבש איזו-שהיא הבנה. בינתיים בעיקר מבין על הדף, בתקווה בעתיד גם באצבעות. (אגב אם אתם מבינים מה ניסיתי לעשות כאן ויש לכם הפניה למישהו שעשה את זה טוב יותר אני אשמח)
אשתי לקחה את הבכור לאליפות oddessy of the mind, מרחק עשר שעות נסיעה. היא: תגיד את האמת, אתה מצפה קצת לישון באלכסון נכון? אני: האמת היא שאני לא מצפה ליותר מקום -במיטה-
בתוך הקרטון היא קפאה ולא יצאה גם כשלא הייתי בסביבה במשך איזה דקה. היא התחילה להיאבק רק כשהפכתי את הקרטון כדי להוציא אותה.
ארנבת נפלה לחלון המרתף. אחרי שצילמתי, ניסיתי להשאיר לה דברים שתוכל לטפס עליהם. אחרי שזה נכשל הצלחתי לתפוס אותה בקופסת קרטון ולשחרר.
ביום שני הייתי בהופעה של RAYE. היא יוצרת מוזיקה שמאוד נשמעת כמו ג'אז של פעם, ועדיין נשמע כאילו נוצר היום. בהתאם, ביום שלישי התחיל לי כאב בירך ונהיה קשה ללכת (היום השתפר קצת). באמת שלא השתוללתי הרבה בהופעה, אני כנראה קשיש יותר ממה שהבנתי.
אשתי מצאה וופל שוקולד כשהיינו מחוץ לבית. דאגתי לשמור כמה הביתה, כדי לצרף אותו למנה המתבקשת. כמו-כן היום שמתי לב: אין לנו בבית כוסות זכוכית שמתאימות לשתיה חמה.
פרט טכני משעשע להיום: בתוך משחקי גיימבוי של פעם יש סוללה. המשחק עובד גם בלעדיה אבל אז אי אפשר לשמור התקדמות. לפני שבוע קנינו גיימבוי אדוונס. אתמול החלפנו סוללה בזלדה שמצאתי בעליית הגג, והבכור עכשיו משחק באותו משחק פיזי ששיחקתי כשהייתי בגילו.
נראה לי שאני חונך את סבב התודות של #פידאמריקהצוהל עם תודה ענקית ל @lomikhan.bsky.social שהשקיעה ופינקה בענק (אחרי שהתחלנו לנבור במשלוח מצאנו עוד בפנים). מקווים שייצא לנו להיפגש איפשהו מתישהו :)
אתמול הייתי, בפעם הראשונה עם הבכור, בעדות ניצולת שואה. ברברה שטיינמץ היא אישה מרשימה עם סיפור שלא הכרתי. המשפחה שלה ברחה לרפובליקה הדומיניקנית - המדינה היחידה שהסכימה להגדיל מכסות לפליטים יהודים בוועידת אוויאן. <
הכלב קיבל תרופות נגד חרדה רוב חייו, והן עזרו לו מאוד. בחודשים האחרונים הוא מאוד הזדקן ומקבל תרופות לכאבי המפרקים שלו. עכשיו, בגלל תקלה לוגיסטית שלנו, הוא העביר כמה ימים בלי תרופות נגד חרדה. פתאום הוא נהיה צעיר מנטלית בכמה שנים. חזר למשל לרקוד מהתרגשות לפני טיול. נראה לי שסיימנו איתן.
בגלל חוסר נסיון עם הבקתה נגמר לנו הגז, כלומר החימום המרכזי וחימום המים לא עובדים. מזל שיש בבקתה אחי עצים והמון עצים להסקה. האחים משוכללות, עם אוורור חשמלי. קל לתפעול אותן והן דורשות הרבה יותר עצים ממה שנראה לנו מראש. מחר נגלה מה הסיכוי להשיג גם גז לפני חג המולד.
ראינו את וויקד החדש באולם קולנוע היסטורי באסטס פארק, שהיה פעיל עוד בימי הראינוע, לפני הקול. אווירה מוצלחת. כל הפרסומות (לא כולל טריילרים) היו לעסקים מקומיים. הסרט הראשון היה לי נחמד אבל ארוך מדי, השני טוב יותר. בעיקר מרגע שדורותי נכנסת לתמונה הסרט נכנס לקצב.
אולי זה לא האגס שהייתם בוחרים בסופר, אבל זה האגס שבחר לגדול על העץ שלי, נמוך מספיק בשביל לקטוף, הצליח להתחמק מסנאים ומרוחות, ואז עוד כמה שבועות בבית על השיש ובמקרר. השנה יהיו בערך 5 כאלה. בעתיד אולי יותר.
אז מה שקרה עכשיו הוא שאד פלטן, המדען הראשי שלנו ואחד האנשים שאני הכי מעריך בעולם, דיבר על רעיון שהיה לי חלק משמעותי בעיצוב שלו והתחיל במילים: "What's kind of genius about this idea is" אז אני הולך לעוף על עצמי בשבוע הקרוב.
צורה מוצלחת לבלות בין חתימת עסקה לשחרור החטופים: לצרוח בקולי קולות את היי ג'וד באצטדיון ענק עם פול מקרטני ועוד כמה עשרות אלפי אנשים.