Squirrelucy
@squirrelucy
6 out of 5 ⭐️ מלא קמחים של קמח Austin, TX דעותיי הן שלי וזה Nobody expects the Spanish Inquisition Luciferase ❤️💙 Here comes the sun באתי להרים
מה שלא מספרים לך כשאת מאמצת חתול הוא שיום יבוא והוא יאכל שממיות ואז הבטן שלו תגיב בהתאם ואת תרדפי אחריו עם מגבון לח כשפחה חרופה ותחשבי קצך לאחור כי מי לא התגעגעה לכביסות וקרצופי רצפה תכופים. ואז תגלי שיש לו גם דלקת בעין אז תקחי אותו לווטרינר באמצע יום עבודה והוא יהיה חמוד לכולם חוץ מאלייך כי בא לו.
חברה שלי בלב: ״את צריכה לחשוב איך את ממשיכה לעבוד בגינה בלי למות״ הרופאה: ״זה נראה מאד מדאיג. אני רושמת לך זוג מזרקי אפיפן כי יש חשש סביר שבעקיצה הבאה תזדקקי להם״ יאללה, מסמנת את הרגל בטוש והולכת לישון. אם אתם לא שומעים ממני עד 9 בבוקר שעון טקסס אנא בדקו שלא אכלו אותי החתולים 🛟 רצ״ב מס חתול.
״אז את רוצה לומר לי שהסופ״ש מתחיל רק בעוד 21 שעות? אני זקוק לחטיף כדי לעבד את זה״ -מיצמיצון, קרוב לוודאי
אז מתי אמרנו שמרקורי מסיים עם הנסיגה שלו? כי בחיי שתש כוחי. האוטו שוב התפגר לי הבוקר ואני חושבת שיש ליקום משהו רציני נגדי. הולכת להבעיר מרווה או משהו.
בתאדם מזמינה לשני שיחי הליים החדשים שלה עציצים מהודרים, רק היא לא לוקחת בחשבון שהיא אשכרה צריכה להרכיב אותם די מאפס. העיקר שסיפקו כפפות לבנות בשביל הדאווין, כאלה חמודים 😍 פעילות חביבה לאחר צהרים מהביל שכזה, אבל רק לראות כמה חלקים יש בפנים די מוריד לי מההתלהבות (חשבתי שזה יבוא מוכן לשימוש!).
הידעתם: מיצ הוא בכלל סתם שם חיבה שהדבקתי לו לפני שנים. השם האמיתי שלו לקוח מאחת הדמויות באחד משירי הביטלס (ושל מיצמיצון משיר אחר). נסו לנחש (אם כי בטח לא הייתי זהירה וספיילרתי את זה פעם). ומאחלת לכולכם חתול כמו מיצ. קשה לי להסביר כמה אני אוהבת את חזה העוף הסמי-נוצתי הזה.
יום הולדת 8 שמח לחתול הכי חכם והכי טוב לב שאני מכירה. כזה שיושב ומביט אל תוך הנשמה וברור לך שעוד שניה הוא פותח את הפה ונוזף בך על התסרוקת המרושלת. מיצ האהוב ששמר על שפיותי ברגעים הכי נוראיים (והיו), שקיבל בסוג של הבנה את פלישתו של מיצמיצון, ושמלמד אותי כל יום לקחת רגע לנשום ולהביט בכל הטוב שיש סביב.
פרמתרין - אתם מכירים אותו היטב מתכשירים כאלה ואחרים נגד כינים (בצר לי, זה גם מריח ככה כשרטוב). וואלה זה עובד.
עדיין מתאוששת מתלאות אתמול. הצעה של ווטרנית בתחום: לא לנהוג בגשם שוטף, זה מוריד שנים מהחיים. היתה לי סיבה מספיק טובה (נשבעת), אחרת בכלל לא הייתי יוצאת את מפתן ביתי. מה שכן, חזרתי בול בזמן לשקיעה משגעת בפארק השכונתי שכללה המון מים בערוץ ולקינוח: הדרן גחליליות.
אוסטין: שולחים לנו 4 התראות מתפרצות לאורך הלילה על חשש מפני הצפות. אכן יורד גשם שוטף אבל הצפות איִן. יוסטון בתגובה: הולד מיי ביר (שחיתי* בחניון כדי להגיע לאוטו) ואני רק בשליש הדרך הביתה. הייתי חייבת לעצור לנמנם קצת בדרך כי תש כוחי. *לא באמת
בפעם האחרונה שקיבלנו הודעה מתפרצת שכזו טבעו כאן למעלה ממאה איש, בחודש יולי אשתקד. מסוג ההודעות שלא אכפת לי להתעורר מהן (כמו שקרה לפני דקות מספר), אם זה אומר שלפחות אדם אחד ניצל מטביעה. אי אפשר להסביר בכלל איזו אימה זו flash flood. אין דבר שמפחיד אותי יותר מאיתני הטבע.
יום שבת בצהרים: הגעתי למשרד, חיברתי את האוטו למטען וצעדתי קוממיות אל חדר הכושר. פתאום הלב שקע. שכחתי את האוזניות בבית. כתבתי הודעה בוכיה לחבר ואז נזכרתי שיש לי זוג במשרד! חמש דקות לאחר מכן ואני בעמדה שלי, מנשנשת שקית הפתעות ובוהה באוזניות, תוהה מתי אצליח לקום. היי, לפחות יצאתי מהבית אז גם זה משהו.
סיבת הבכי: חוזרת הביתה מבלי שהספקתי לאכול אבוקדו טוסט בקפיטריה. מצד שני, הקשת הזו מרהיבה בכל פעם מחדש אז מספיק עם התלונות ❤️
סיבת הבכי במשרד (פלוס ג׳ט לג של הביוזל): המאצ׳ה לאטה לא היה חולי מספיק ובאופן כללי חסר נוכחות. 2/10, לא אזמין בשנית. העיקר שהשקיעו רגע לעשות לב. נו, לפחות מישהו אוהב אותי 🥲
אל דאגה, תיכף שוב אחזור לחפור לכם על ציפורים, חתולים ומשתלות ודברים חמודים כמו אפל פארק בחודש יוני. ממש אוטוטו.
ממש אוהבת את הצועק על אהילים אבל הוא התחרפן לגמרי בשעתיים האחרונות. מנסה בכח לפתוח את התריסים בחדר השינה (חושך בחוץ, יא באבא), נושך כבל רנדומלי, חובט בעכבר דמיוני מתחת לשטיח ולקינוח מציק למיצ. למזלו הוא עדיין חמוד אמיתי אז פשוט הגליתי אותו מהחדר בתקוה שכולנו נישן הלילה. בתמונה: הדביל מחליף מצעים.
מתברר שאל ניניו מפנק אותנו במזג אוויר חם ולח משל היינו סינגפור, ובתמורה לחמש המקלחות אותן אני עושה ביום קיבלתי פינוק קטן בדמות קשת מרהיבה בעת השקיעה. 10/10 לא מתחרטת על זה שנגמר לי השמפו.
הכל פורח ומזמין ויש גם יער קסום בקצה החלקה ואי אפשר שלא להתמוגג מכל רגע. ישבתי על ספסל נדנדה ונשנשתי חטיף חלבון, ופשוט לא יכולתי לשבוע מהמראות כשברקע מלא ציפורים מצייצות להן בעזוז. אם אתם במקרה בסביבה, תקפצו לומר שלום לביסקיט החמוד. רק בבקשה תשאירו את הכלבים בבית כי הם עושים לו חלושעס.
הבוקר החל בעצלתיים כיאה ליום ראשון סמי-קייצי. בצהרי היום שמתי פעמיי אל המשתלה הטובה בעולם שכולה קסם. בנוסף לצמחיה הרגילה שאתם מצפים למצוא במשתלה סטנדרטית, זו כוללת גם גינת פרפרים, אחו רחב ידיים, פרחים נייטיב שמחרפנים ת׳דבורים, מבוך אבנים ענקי, אמפי קטן, גינה קהילתית ואפילו עז מחמד בשם Biscuit.
מה שכן, כיוון שיום חופש היום אז יצאתי לפנות בוקר (סתם, זה היה בתשע בערך) לטיול בפארק השכונתי ואני כל כך נהנית לגלות דברים חדשים בכל פעם. הפעם ראיתי אנפת לילה, לבנית וגם צב מים ששחה במימי הנחל. ברקע צייצו הציפורים ורק חשבתי על כמה שהטבע יפה ומזמין ונמצא ממש בפתח ביתנו. איזה כיף של יום.
הפריים הזה הזכיר לי כמה אני אוהבת למצוא קומפוזיציות לא קשורות לכלום, וכמה חבל שהמוג׳ו שלי לצילום נעלם בעשור האחרון. כיצד מחזירים אהבות קודמות? כי זו אחת שאני מלאת געגועים אליה. (כותרת התמונה היא what we do in the shadows, כמובן.)
עדכון: מאז שכתבתי את הטויטה לעיל גיליתי שבכלל לא מדובר בסרפד הכדורים אלא במשהו עוקצני באותה המידה אך שאין לו קשר משפחתי לסרפד אהובי. נותרתי וחצי תאוותי בידי ולכן הלכתי למשתלה אחרת מהקודמות והתנחמתי בשני שיחי פסיפלורה, האחד מקומי והשני ברזילאי. מתה כבר לסיים עם הגינה ולהשוויץ בה 😍